סיפור של יוסף חיים ברנר מ-1908, עם הערות מאת יריב בן אהרון.
מה משמעותו של אחד במאי, "חג הפועלים", בימינו?
בתולדות הציונות הסוציאליסטית המחיש חג הפועלים הבינלאומי את המתח בין הציונות – תנועה לאומית, לבין הסוציאליזם האוניברסלי. מתח זה פילג את התנועה מבפנים לא אחת, ועם זאת תמיד היה לחג מקום חשוב.
וכיום? המשטרים שדיברו בשם הסוציאליזם – התפרקו, ההגמוניה של תנועת העבודה בציונות – נמוגה, ארגוני העובדים – הולכים ומפורקים. נדמה שנס ליחה של התנועה הציונית כולה בארץ-ישראל: התבוללות קולקטיבית בתרבות זרה; חוסר נכונות גובר להתגייס למטרות לאומיות; התפרקות הסולידריות החברתית; ירידה מהארץ; התעצמותן של תנועות משיחיות-גלותיות.
ברנר מציג את תמונת עולמו הקשה של צעיר יהודי-ציוני-סוציאליסט במזרח-אירופה של ראשית המאה העשרים. מתוך תמונת עולם זו ניתן להבין את ביקורתו מרחיקת הראות על הסוציאליזם האירופי ועל על היהודים שהתבוללו בו. כמו כן, ניתן ללמוד על הרקע לצמיחתם של אנשי העלייה השנייה, וברנר ביניהם.
הבנת עומק של הסיפור, ושל כתבי ברנר בכלל, חשובה לכל השואפים לחדש את הגרעין החלוצי של תנועה זו. הבנה כזאת אינה אפשרית כמעט ללא פענוח
הצפנים והמושגים מהמקורות היהודיים, השזורים בשפתו של ברנר.
מפעל המסכתות, שמסכת זו היא חלק ממנו, שם לעצמו למטרה לבצע פענוח עומק של הגות וספרות חלוצית, שמחבריה (ברנר, ביאליק, ברל כצנלסון, אלתרמן ועוד) היוו גשר חי מהיהדות המסורתית אל הציונות. עם התכחשותה של הציונות למסורת היהודית, אבד הגשר. עתה יש לשוב ולחדשו בעמל רב, על מנת לתפוס את יצירתם בשלמותה, ולבנות מחדש תרבות יהודית ארץ-ישראלית שאינה מתכחשת לכל היציר ה היהודית שבין "התנ"ך לפלמ"ח".
